פסק-דין בתיק ע"א 4839/02

השופט א' ריבלין:

1.        המערער, יליד 13.9.1975, נפגע בשתי תאונות דרכים. בתאונה הראשונה, שאירעה ביום 4.3.1994, בוטח הרכב בו נסע המערער על ידי המשיבה 1, ואילו בתאונה השנייה, שאירעה ביום 27.9.1997, בוטח האופנוע עליו רכב המערער על ידי המשיבה 2.

           מומחה בתחום האורטופדיה, שמונה על ידי בית המשפט קמא, קבע כי בעקבות התאונה הראשונה נותרה למערער נכות צמיתה בקרסולו הימני בשיעור של 5%. מומחה אחר בתחום האורטופדיה, שאף הוא מונה על ידי בית המשפט המחוזי, קבע כי המערער סובל מנכות צמיתה בכתפו הימנית בשיעור של 10%, וזאת בעקבות התאונה השניה. מומחית בתחום הנוירולוגיה, שמונתה על ידי בית המשפט, קבעה כי למערער נכות בתחום זה בשיעור 10%, מתוכה יש לזקוף 3% לחובת התאונה הראשונה ו- 7% לחובת התאונה השנייה. בית המשפט קבע כי שיעורי הנכות הרפואית, שנקבעו למערער, משקפים אף את פגיעתו התפקודית.

3.        בית המשפט סבר כי השפעתן של הפגיעות בתאונה הראשונה על תפקודו של המערער הייתה קלושה. באשר לתאונה השנייה, קבע בית המשפט כי הפגיעות שנגרמו למערער בתאונה זו היו אמנם חמורות יותר, אך גם הן קלות. בית המשפט התרשם כי על אף שפגיעותיו של המערער לא מנעו ממנו למצוא עבודה הוא לא טרח די כדי לרכוש מקצוע או למצוא מקום עבודה קבוע. על כן, קבע בית המשפט כי יש לפסוק למערער פיצוי בגין הפסדי השתכרות על דרך של פיצוי גלובלי.

           בגין הפסדי ההשתכרות שנגרמו למערער עקב התאונה הראשונה, פסק לו בית המשפט סכום של 30,000 ש"ח, לעבר, וסכום של 50,000 ש"ח בעבור הפסדי השתכרות בעתיד. בגין הפסדי ההשתכרות של המערער בתאונה השנייה נפסק למערער פיצוי בסך 60,000 ש"ח בעבור הפסדי העבר, וסכום של 140,000 ש"ח בגין ההפסדים בעתיד. בית המשפט דחה את דרישת המערער לפיצוי בגין עזרת הזולת בעתיד, והוצאות רפואית בעתיד, שבכללן הוצאות ניתוח שהמערער סבר כי יאלץ לעבור.

4.        בערעורו מלין המערער על מיעוט הפיצויים שנפסקו לו, לדעתו, בבית המשפט קמא. המערער רואה צורך לציין כי במהלך ניהול ההליך בפני בית המשפט המחוזי הציע בית המשפט לצדדים פשרה במסגרתה הוערכו נזקיו של המערער בסכומים  גבוהים בהרבה מאלו שנפסקו בפסק הדין. לטענתו, שגה בית המשפט גם משפסק לו פיצויים על דרך של פיצוי גלובלי. כן משיג המערער על קביעותיו של בית המשפט המחוזי באשר לשיעור נכותו הרפואית ופגיעתו התפקודית.

5.        דין הערעור להתקבל בחלקו. לאחר עיון בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ובערעור עצמו סבורים אנו כי אכן המעיט בית המשפט המחוזי בפיצוי שפסק למערער. משמביאים בחשבון את שיעור נכותו הרפואית ואת ההנחה שעמדה ביסוד פסק הדין לעניין הגריעה התפקודית מכושר ההשתכרות, ראוי להעמיד את הפיצוי בגין ההפסד בראש נזק זה בעתיד בתאונה הראשונה על סכום 70,000 ש"ח ובגין ההפסד בעתיד, בראש נזק זה, בתאונה השניה על סך 200,000 ש"ח - הכל נכון ליום פסק הדין בבית המשפט קמא. שכר הטרחה יותאם לסכום המתוקן.

           לא מצאנו עילה להתערב ביתר קביעות בית המשפט המחוזי.

           במובן זה, הערעור מתקבל. אין צו להוצאות.

                                                                                                        ש ו פ ט

הנשיא א' ברק:

           אני מסכים.

                                                                                                     ה נ ש י א

השופט א' גרוניס:

           אני מסכים.

                                                                                                     ש ו פ ט

           הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' ריבלין.

           ניתן היום, ז' באייר תשס"ד (28.4.2004).

ה נ ש י א                                    ש ו פ ט                                         ש ו פ ט